החלטה בתיק תא"ק 14633-11-11

1.      זוהי בקשת רשות להגן של הנתבעים (להלן- "המבקשים") כנגד תביעה שהגיש התובע (להלן -"המשיב") בסדר דין מקוצר על סך 687,569ש"ח כדלקמן: כנגד הנתבעת 1 -בגין יתרה בחשבון העסקי סך 638,659 ש"חכולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה; כנגד הנתבע 2 מנהל ובעל מניות בנתבעת 1- בגין חשבונו הפרטי סך 35,917 ש"ח ובנוסף יתרת החוב של הנתבעת 1 בגין ערבות עליה חתם ללא הגבלה בסכום; כנגד הנתבעת 3 אשתו של הנתבע 2- סך 108,367 ש"ח בגין ערבותה לנתבעת 1 מוגבלת לסך 100,000 ש"ח .        

2.      הבקשה נתמכת בתצהיר המבקשים 2 ו-3.

        לאחר קבלת מסמכים מהמשיב, הגישו המבקשים תצהיר משלים החתום אף הוא ע"י מבקש 2.

         ביום 12/11/12 התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקר המבקש 2 על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות המבקשים:

3.      המשיב ביצע פעולות בחשבונות ללא ידיעתם והסכמתם של המבקשים 1 ו-2;

         מסגרת האשראי בחשבון המבקשת 1 הסתכמה ב 100,000 ש"ח בלבד. לא ברור כיצד נוצרה החריגה הנטענת בסך מאות אלפי שקלים ללא בטחונות; המשיב מנהל הליכים כנגד צדדים שלישיים, וגובה כספים, ואין הדבר בא לידי ביטוי ביתרות הנטענות;

         בסעיפים 6  ו-7 לתצהירו המשלים, מפנה המבקש לשורת העברות ופעולות בדפי החשבון, ואשר לטענתו בוצעו ללא הסכמתו וללא הסכמת המבקשת 1; ביום פתיחת חשבונה של המבקשת 1, הועבר  מחשבונה סך 100,000 ש"ח;

         המשיב חידש פקדונות בחשבון המבקשת 1, כאשר החשבון היה ביתרת חריגה; המשיב הגדיל למבקשת 1 את מסגרות האשראי על דעתו ומבלי שהתבקש;

4.      בחקירתו הנגדית לאחר שהוצגו למבקש הודעות המשיב בענין חיובים בגין העברות שבוצעו מחשבון המבקשת 1 לחשבונו (מש/1-מש/3),  טען המבקש כי החותמת על החיובים הינה של המבקשת 1 אך החתימה אינה חתימתו. לטענתו, הפקידה שטיפלה בחשבון מטעם המשיב החזיקה ברשותה חותמת של המבקשת 1. המבקש אישר כי לא ביצע השוואה של הפעולות בדפי החשבון לגביהן טען בתצהירו כי בוצעו ללא הרשאה, לכרטסת הנהלת החשבונות של המבקשת 1, לטענתו, מדוברבפעולות שבוצעו כאשר החשבון היה בחריגה ואילו הודע לו עליהן בזמן אמת, היה פועל מיידית לכיסוי יתרת החובה.

         בנוסף טען המבקש בחקירתו הנגדית כי היו בידי המשיב שיקים לניכיון בסכום מצטבר של כ-300,000 ש"ח וכי המשיב חייב את חשבון המבקשת בגינם אף בטרם הגיע זמן פרעונם.

דיון והכרעה

5.    אכן המשוכה העומדת בפני המבקש רשות להתגונן, אינה גבוהה. עם זאת אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו.  כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70).

         כאלה הן טענותיהם של המבקשים.      

         כל ההעברות עליהן מלין המבקש בתצהירו, הינן העברות שבוצעו מחשבון המבקשת 1 חברה בשליטתו, לחשבונו הפרטי. כך אישר המבקש לשאלת בית המשפט (עמ' 7 שורות 9-12), ודי בכך כדי לדחות הבקשה.

         טענת המבקש בחקירה הנגדית לפיה חותמת החברה היתה ברשות פקידת הבנק, לא נכללה בתצהירו התומך בבקשה ואף לא בתצהירו המשלים. ומכל מקום, הכספים הועברו מחשבונה של החברה אשר המבקש הינו בעל השליטה בה לחשבונו של המבקש עצמו. יש בעובדה זו כשלעצמה, כדי להפריך את טענותיו לפיהן עשה הבנק בחשבונות כראות עיניו, שהרי המבקש עצמו הוא אשר נהנה מההעברות אלה.  

6.     לא זו אף זו, המבקש שהינו בעל זכויות החתימה בחשבון המבקשת 1, לא הניח כל תשתית לטענה לפיה העברות שבוצעו מחשבון המבקשת לחשבונו הוא, בוצעו ללא הרשאתו וללא הסכמתו. טענת המבקש הינה טענה סתמית ובעלמא.

          המבקש אישר כי לא ביצע השוואה בין הפעולות בחשבון החברה לכרטסת הנהלת החשבונות,  וניסה בחקירתו הנגדית, להסביר כיצד ידע להצביע על הפעולות שבוצעו ללא הרשאה.  לדבריו, טענתו מבוססת על כך שהחשבון היה בחריגה במועדים הרלוונטיים. לדבריו, נהג לפקוד את הסניף ולכסות את יתרות החובה מיד כאשר נודע לו כי החשבון בחריגה.

         אלא שתשובות המבקש בחקירתו הנגדית (עמ' 8 לפרוטוקול) כמו גם מש/1 ומש/2, מפריכים את טענתו לפיה החשבון היה בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת באותה עת.